הטיפול בטרשת האוזן (אוטוסקלרוזיס / otosclerosis) וניתוח ארכובה (סטפדקטומי)

אוטוסקלרוזיס (טרשת האוזן) וניתוח סטפס לשיקום השמיעה

מהי טרשת האוזן (אוטוסקלרוזיס)?

זוהי מחלה היחודית לאוזן המובילה לשינוי מבנה העצם באוזן התיכונה לעצם ספוגית ובהמשך לעצם טרשתית ומובילה לרוב לקיבוע הארכובה (הקטנה בעצמות האוזן וגוף האדם) ולליקוי שמיעה הולכתי משמעותי.

הגורמים למחלה הינם גנטיים וסביבתיים. לעיתים המחלה מזוהה אצל כמה בני משפחה של החולה.

מאפייני ליקוי השמיעה הינם ליקוי שמיעה הולכתי פרוגרסיבי (ההולך ומחמיר בהדרגה). במחלה מתקדמת יותר המופיעה במיעוט המקרים מופיע גם רכיב תחושתי עצבי הנע בין קל לעמוק.

זוהי הסיבה הנפוצה ביותר לליקוי שמיעה הולכתי שאינו קשור בדלקת אוזניים, עשויה לערב את שני הצדדים בעד 80% מהמקרים.

מהן דרכי הטיפול במחלה?

1. מכשיר שמיעה רגיל או בהולכת עצם – אפשרות לא פולשנית ולרוב יעילה לטיפול בליקוי השמיעה הנובע מהמחלה בעיקר בשלביה הקלים יותר. יתרונות: קל לשימוש ונטול סיכונים. חסרונות: מחייב שימוש קבוע במכשיר שמיעה ועלול לגרום לאי-נוחות בתעלת האוזן. בהורדת המכשיר בלילה הטינטון יכול לחזור.

2. ניתוח ארכובה (סטפדקטומי) – מטרת ניתוחים אלה היא החלפת עצם הארכובה המקובעת, בפרוטזת טיטניום זעירה שתאפשר תנועה טובה של שרשרת עצמימי השמע. הניתוח מבוצע דרך תעלת השמע החיצונית בעזרת מיקרוסקופ. בזמן הניתוח מופשל עור התוף, העצם המקובעת מזוהה ומופרדת. חריר נקדח בלוחית הדריכה ופרוטזה מוחדרת לאוזן הפנימית על גבי חתיכת רקמה . יתרונות: ניתוח מוצלח (מעל 90% מהמקרים) לרוב מוביל לסגירה מלאה או כמעט מלאה של הפער ההולכתי ולשיפור ניכר בשמיעה. חסרונות: בניתוח קיים סיכון קטן מאוד לירידת שמיעה עצבית, פגיעה בעצב הטעם, סחרחורת ונקב בעור התוף אולם לרוב נחשב ניתוח מוצלח ובטוח.

אז במה בוחרים, ניתוח או מכשיר שמיעה?

ההחלטה תלויה במטופל, רצונותיו, צפיותיו ומצבו הבריאותי ומכאן שאין תשובה אחת נכונה לכל מקרה. עליכם/ן לדון עם הרופא שלכם על היתרונות והחסרונות הספציפים עבור כל מטופל ולהגיע להחלטה הטובה ביותר עברוכם/ן.